<h1>ספר התרומות שער ל"ט חלק ג'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
והיכא דאתו בתרי לחד ואמרו לו כל אחד ואחד אני הלויתיך מנה ולא פרעתני, והוא השיב ידעתי שמאחד מכם לויתי מנה ואיני יודע מי מכם, הרי זה חייב לכל אחד מנה, שזה פושע היה, וכיון דקא תבעי ליה משלם מנה לכל חד וחד. והראיה ההיא דבפרק המפקיד אמר לשנים אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע אי זה מכם היה, נותן לזה מנה ולזה מנה. ואוקימנא משום דפשע כשלא כתב שם המפקיד. והלואה נמי דכותה היא, שהיה לו לזכור. והוא דקא תבעי ליה אינהו. ואי דלא תבעי ובא לצאת ידי שמים משלם לשניהם. והרב ר' משה בר' נחמן חולק בזה ואומר שלא אמרו בשמא ושמא משלם בבא לצאת ידי שמים אלא היכא דאיכא פשיעה או איסורא. וכאן אע"פ שהוא פשע הם נמי פשעו שלא כתבו ולא זכרו. ולא לחנם שנינו אביו של אחד מכם הפקיד אצלי, ולא תנן אחד מכם הפקיד, מאי שנא דקתני גזל בדידיה ופקדון באביו ולא תנא תרויהו בדידיה, אלא כיון דלא תבעי ליה והם שמא והוא שמא אפילו בא לצאת ידי שמים פטור, ע"כ.
